השחיקה בעסק הזעיר- מקורותיה והדרכים להתמודד עימה.

שתפו את התוכן על החברים שלכם:
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

מאת: פנינה מילוא מאמנת אישית ועסקית

השחיקה בעסק הזעיר – מקורותיה ודרכי ההתמודדות עימה.

שחיקה מקצועית הינה תופעה ידועה, מוכרת ומדוברת במקומות עבודה. תופעה הפוגעת בעובד ומשפיעה גם על מקום העבודה. מפליא הדבר שממעטים לעסוק בה בעסק הזעיר, למרות שסביר להניח שבעל העסק הזעיר הנושא על גבו אחריות כבדה יסבול ממנה. הנושא אינו נמצא על הפרק, יש להניח ששחיקה בעסק הזעיר תבוא לידי ביטויי בתלונות של בעל העסק על עייפות פיזית ונפשית, חוסר אנרגיה, בקשיים שיווקיים, קשיים כספיים, תפעוליים, אולי משום שהמושג אינו מוכר לו. רבות נכתב על בדידותו של בעל העסק הזעיר, על העומס הרב המוטל על כתפיו ועל ריבוי התפקידים בהם הוא נושא. חלק מבעלי העסקים הזעירים צומחים מתפתחים והופכים לעסקים קטנים, בינוניים ואז הם מתמודדים עם קשיים מסוג אחר. ברצוני להתייחס לבעל עסק זעיר שנשאר זעיר. באופן מעשי יש לו את החופש להחליט על שעות עבודתו, תחומי עיסוקו, איך לשלב בין המשפחה, האני והעבודה. אך לא כל בעלי העסקים הזעירים רואים את החופש להחליט בתחומי איכות החיים אלא יותר את חובותיהם בעסק. נושא הניהול של עצמם ושל העסק הינם נושאים קריטיים, לא מעט בעלי עסקים מנוהלים על ידי העסק ולא מנהלים אותו. החשש להגדיר את עצמם, לאבד לקוח מניע אותם ומונע מהם להגדיר ולקבוע את שעות עבודתם ואת תחום העיסוק.

הגורמים לשחיקה בעסק הזעיר:

ברצוני להתייחס בעיקר לאופיו של בעל העסק הזעיר. בדרך כלל אלה בעלי מקצוע מצוינים, פרפקציוניסטים המאמינים מאוד בעצמם, בטוחים שהם עושים הכי טוב את עבודתם, הם לא סומכים על אף אחד שיעשה את העבודה טוב כמוהם. תפיסה זאת יוצרת ריכוזיות ואחריות רבה ביותר המוטלת על כתפיהם. אם ישאלו אותם מדוע לא ייקחו עזרה? עובד נוסף או אולי שותף? יענו – ניסינו ואי אפשר לסמוך על אף אחד. תפיסה זאת מובילה אותם ל:

1. בדידות מקצועית ועומס רב המוטל עליהם.
2. פרפקציוניזם המביא לחוסר יכולת לסמוך על אחרים (לעיתים אף על אנשים מהמשפחה הקרובה)
3. עייפות, כתוצאה משנים של עבודה המלווה בדאגה רבה.
4. דריכות מתמדת על מנת לבצע שינויים המוכתבים ע"י כוחות השוק הדינמיים.
5. עמידה מתמדת על המשמר בעידן של תחרותיות רבה.

שילוב של אופי העסק הזעיר ואופיו הריכוזי של בעל העסק אשר אינו מאפשר לו לשחרר חלק מהעבודה ,להוריד מעצמו תפקידים ולהעביר לאחר, יוצר מצב של תקיעות שהולכת וגוברת. מצד אחד הוא יודע שבאים אליו בשל יכולותיו המקצועיות ואם יעביר לאחר יאבד לדעתו את לקוחותיו. פרדיגמה זאת צריכה להבחן על מנת לראות איך אפשר לעשות חלוקת עבודה שונה, בה יבואו לידי ביטוי יכולותיו שאינן ניתנות להעתקה.

סיפורה של צבייה

להלן סיפורה של צבייה (שם בדוי)
אישה נאה ומטופחת המנהלת ומפעילה עסק לטיפוח האישה, למעלה מ – 30 שנה, היא הגיעה לאימון מאחר והייתה
עייפה, היא הרגישה שאינה מסוגלת להמשיך והיא רוצה לפרוש, שהעסק שואב אותה, אין לה זמן למשפחתה ובמיוחד לא לעצמה. היא רצתה להשכיר או אפילו לסגור את העסק. היא פנתה לבקש אימון עסקי, כשניסיתי לקבוע מועד
למפגשים בינינו, לא מצאה זמן פנוי היות והיומן היה עמוס ולמרות ה"חורים" פה ושם היא נשארה דרוכה בעסק, כדי

לענות בחיוב ללקוחות שפנו במפתיע ללא קביעת תור מסודר.
הפער בין הרצון המוצהר להפסיק את העבודה לבין המציאות שבאה לידי ביטוי בחוסר היכולת להתחייב ולקבוע
פגישת אימון, שמא תאלץ לדחות לקוחה לזמן אחר, היה קשה מאוד למרות נאמנות לקוחותיה ושביעות רצונן מעבודתה, היא חששה שמא תאבד אותה.

במהלך האימון בדקנו את בקשתה לפרוש, אלטרנטיבות תעסוקתיות שיאפשרו לה חופש רב יותר לעצמה, כיצד
תוכל לפנות ולתת לעצמה זמן. אפשרויות בהן יבואו לידי ביטוי כישוריה המצוינים ביזמות ושיווק, הבנה וחושים טובים בנדל"ן (תיווך) תחום שיאפשר זמן רב יותר לעצמה ולמשפחתה. היא רצתה לשנות, אך לא רצתה להשתנות,
היא לא הייתה מוכנה לשלם את מחיר השינוי.

המתאמנת הינה אשת מקצוע מצוינת, בעלת חוש אסטטי רב ויכולת ביצוע ברמה גבוהה, דבר שמשך לקוחות רבים. היא הרגישה שחוקה ועייפה, והצהירה על מוכנות לבצע שינוי בשעות העבודה הרבות, אך לא יכלה ל"שחרר" את עצמה מהמחויבות והאחריות. הרצון למצוא זמן לעצמה היה חשוב לה מאוד, אך העבודה חשובה לה יותר, היא לא הייתה מוכנה לקבל החלטות שלדעתה יפגעו בעסק. גם כשלא היה לכך בסיס מציאותי. לטענתה גם לו הייתה מוכרת את העסק היא הייתה ממשיכה לעבוד כשכירה או מתוך הבית.

תהליך האימון העלה על סדר היום את עצמה, כוחותיה, חולשותיה, ערכיה והחזון שלה, התהליך עורר בה מחדש את התשוקה לעבודה. ההתעסקות ברעיון ועצם המחשבה לסגירת העסק הבהיר לה שהיא אינה מוכנה נפשית להפסיק
לנהל עסק, למרות שהעייפות והשחיקה הביאו אותה למחשבה שסגירתו הוא הפתרון הנכון.

בשלב זה של האימון נפתח דיון כיצד להמשיך להיות בעלת עסק. אך איך ניתן להיעזר ועל ידי מי, צבייה הבינה שאם
לא תלמד ל"שחרר" ולו במעט, היא לא תוכל להמשיך כך לאורך זמן. נבחנה האפשרות למי ניתן להעביר את האחריות לתפקודו של העסק לפחות ליום בשבוע. ביום זה היא לא תהייה בעסק ותודיע על כך ללקוחותיה מראש. זאת נראית החלטה קלה ופשוטה אך עבור צבייה זאת הייתה פריצת דרך אמיתית בה הצליחה להעביר את האחריות ממנה ליום בשבוע. כיום צבייה מיישמת בפועל את ההחלטה, יום זה הוא יום חופשי היא ממלאת אותו בתכנים שקבעה לעצמה.

היכולת לשחרר ולהעביר את האחריות לאחר, לסמוך על אחרים, היא מיומנות שאין לרוב בעלי העסקים הזעירים
והרבה מאוד מהם מתקשים בביצועה. יכולת זאת היא המבחן להפוך מבעל עיסוק לבעל עסק. לא כולם רוצים לגדול
ולהפוך לבעל עסק, אך השאלה איך אני לומד לשמור על עצמי למרות ההחלטה שלי להישאר זעיר, על כוחותי, מאזן
האנרגיה שלי ומוצא זמן לעצמי – היא קריטית.

תפקיד המאמן:

לשים את הדגש על האדם עצמו שאומנם הוא בעל עסק שצריך להביא תוצאות. אך עליו להבין שהוא
המשאב האנושי החשוב ביותר, הוא חייב לדעת לתת גם לעצמו, להשקיע בעצמו,בבריאותו ובהעשרתו בתחומים שהוא אוהב בכדי להגיע לאיזון ושילוב בין ה"אני", המשפחה והעבודה.

הדבר חשוב והכרחי כל הזמן אך במיוחד בתקופות הקשות והעמוסות ביותר בעסק. הבעלים חייבים למצוא את הזמן
והדרך להשקיע בעצמם מאחר והם כוח הייצור העיקרי, אם הם לא ידאגו לעצמם אף אחד לא יעשה זאת במקומם.
כאמרתו המפורסמת של הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי"

5/5
סגירת תפריט