הערכת שווי

שתפו את התוכן על החברים שלכם:
Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn

הערכת שווי נדרשית כדי לתת חוות דעת כלכלית על השווי ההוגן (Fair value) של פירמה כלשהיא למועד ספציפי. לשם כך, יש צורך באמידת הנכסים והתחייבויות המוחשיים והבלתי מוחשיים של הפירמה לאותו מועד.מתי צריך הערכת שווי?
ניתן להשתמש בהערכת השווי למטרת דיווח פיננסי, ולמטרת דיווח הוגן אודות מצב של נכס מוגדר כסכום שבו ניתן לרכוש או למכור את הנכס במסגרת עסקה בין קונה מרצון למוכר מרצון, להבדיל ממצב של מכירה כפויה או פירוק חברה. ממצאי הערכת השווי עשויים לשמש את הנהלת החברה לצרכים שונים, לרבות :1. רכישה ו/או מכירת חברה.
2. מיזוג בין חברות.
3. הקצאת כתבי אופציה לעובדים.
4. דרישת רשויות המס (פקיד שומה).
5. בוררויות בין שותפים ו/או בעלי מניות בחברה.
6. דיווח תקופתי לתאגידים פיננסיים ובנקאיים.מה כוללת הערכת שווי?
הערכת שווי כוללת מספר מרכיבים כדלקמן :
1. תאור וניתוח של החברה.
2. תאור וניתוח של הסביבה העסקית.
3. תיאור וניתוח של נתוני מאקרו אשר עשויים להשפיע על החברה.
4. ניתוח פיננסי של החברה באמצעות הדוחות הכספיים של השנים האחרונות (ניתח דוח רוו"פ, מאזן, תזרים מזומנים ויחסים פיננסיים.
5. בחירת שיטת הניתוח.
6. הערכת שווי בהתאם לשיטת הניתוח שנקבעה.
7. ביצוע מבחני רגישות לשווי.קיימות מספר שיטות מקובלות להערכת שווי כלכלי של חברות:
שיטת ההשוואה לעסקאות דומות.
שיטת ההשוואה לעסקאות דומות עושה שימוש במחיר בפועל, לפיו בוצעה עסקת מכר של העסק נשוא ההערכה, או של עסקים דומים, וזאת בתנאי שעסקה כזו בוצעה תוך פרק זמן סביר לפני ביצוע ההערכה. כדי להשוות לעסקאות דומות שנעשו בעבר, יש למצוא עסקאות הדומות מבחינת תחום הפעילות, מאפיינים תפעוליים, מידת הסחירות ונתונים פיננסיים.
שלבי ההערכה בשיטת ההשוואה לעסקאות דומות הנם:
1. איתור עסקאות המתייחסות לעסקים בעלי מאפיינים תפעוליים הדומים לעסק נשוא ההערכה.
2. מציאת בסיס נאות להשוואת גודלם היחסי של העסקים הדומים והעסק נשוא ההערכה.
3. חישוב מכפיל ממוצע של העסקאות הדומות והשוואת השווי של העסק נשוא ההערכה ע"י שימוש
4. במכפיל זה. יתרונות השיטה הנם בכך שהשיטה משקפת בצורה נאותה, דרך המחירים שנקבעו בפועל בין קונים ומוכרים מרצון, את כל הפרמטרים המשפיעים על השווי, ומונעת את הצורך להתבסס על תחזיות העלולות להיות שנויות במחלוקת. כמו כן, התבססות על עסקאות שמועד ביצוען סמוך למועד הערכת השווי, מבטיחה כי השווי אשר מתקבל בשיטה זו יסתמך על מציאות כלכלית וסביבה עסקית דומה, המשתקפת באופן מלא דרך מחיר השוק.
חסרון השיטה נעוץ בקושי הקיים, בדרך כלל, למצוא עסקאות דומות, מהן ניתן לגזור את שווי העסק המוערך.שיטת השווי המאזני (הנכסי) הנקי
שיטה זו מתבססת על שווי נכסי העסק בניכוי התחייבויותיו, כפי שהם משתקפים במאזנו. ההערכה יכולה להיעשות תוך ביצוע התאמות ותיקונים, בניסיון לאמוד את שווי השוק של הנכסים וההתחייבויות. שיטה זו מתאימה בעיקר לעסקים בעלי נכסים מוחשיים רבים, כדוגמת חברות נדל"ן. הגישה מתאימה גם להערכה של עלות ההקמה של עסק דומה, אך לא בהכרח להערכת פוטנציאל הרווח הצפוי לנבוע מנכסי העסק.
חסרונה העיקרי נעוץ בעובדה שהשיטה מתעלמת מפוטנציאל הרווחים הקיים בעסק, מעבר לנכסים הרשומים בספרים.שיטת המכפיל
בשיטת המכפיל מוערך העסק על בסיס היחס הממוצע בענף בו הוא פועל בין שווי השוק לבין פרמטר חשבונאי נבחר. הפרמטרים המקובלים כוללים את הרווח הנקי, הרווח התפעולי, המכירות וההון העצמי. היחס הממוצע בענף בין שווי השוק לפרמטר החשבונאי הרלבנטי, מכונה "מכפיל".
השיטה טובה בעיקר לקבלת אומדן כללי ראשוני לגבי שווי העסק, אך לא להערכה מדויקת. יתרונה של השיטה נעוץ בפשטותה ובמהירותה, יחסית לשיטות אחרות. החיסרון העיקרי של שיטה זו נעוץ בעובדה שהיא איננה לוקחת בחשבון שורה של גורמים העשויים להשפיע על השווי הספציפי של העסק, בשונה מעסקים דומים באותו תחום, כגון: שיעור צמיחה שונה, מבנה הון שונה וכדומה. חסרון נוסף נובע מן העובדה שבמרבית המקרים קיים תחום רחב של מכפילים, אשר מיצועו אינו מביא בהכרח לתוצאה נכונה.שיטת היוון זרמי המזומנים
שיטת היוון זרמי המזומנים מבוססת על הערכת יכולתו של העסק להפיק מזומנים. בהתאם לכך, מוערך שווי העסק באמצעות היוון זרמי המזומנים, אשר צפוי כי יפיק בעתיד. זרמי המזומנים העתידיים מהוונים במחיר הון המשקף את הסיכון הגלום בפעילות העסק, ומבטא את התשואה אשר משקיע היה מצפה לקבל מעסק בעל סיכון דומה. שיטת היוון זרמי המזומנים הינה השיטה המקובלת ובעלת הבסיס התיאורטי המוצק ביותר מן השיטות שנסקרו. זאת כיוון שהיא מנסה לחזות את ערכה הכלכלי האמיתי של החברה, אמצעות תחזית ההכנסות, תחזית ההוצאות ומחיר ההון האמיתי של החברה. לצורך שימוש בשיטה זו יש לבנות מודל פיננסי, אשר יחזה את המכירות, עלות המכירות, הוצאות ההנהלה והמכירה, המסים וההשקעות, וזאת לצורך גזירת תזרים המזומנים החזוי.
על אף הקושי לחזות את ההכנסות, ההוצאות, ההשקעות ומחיר ההון העתידיים של החברה, יתרונה העיקרי של השיטה נובע מיכולת התאמתה לענף או הארגון הספציפי תוך התאמתה לגורמים ייחודיים בארגון נשוא ההערכה. מאפיין זה מביא לרמת דיוק גבוהה יחסית. שלבי ההערכה בשיטת היוון זרמי המזומנים, הנם:
1. ניתוח מגזרי הפעילות וחיזוי ההכנסות בכל אחד מן המגזרים שנותחו.
2. ניתוח מבנה ההוצאות וחיזוי ההוצאות הנדרשות להשגת ההכנסות שנחזו.
3. חיזוי ההשקעות הנדרשות בתקופת התחזית.
4. בניית דוחות כספיים חזויים, לרבות דוחות רווח והפסד ותזרימי מזומנים חופשי.
5. חישוב השווי הכלכלי של הפעילות על ידי היוון תזרים המזומנים החופשי (Free Cash Flow) לתקופת התחזית וכן שווי הפעילות בתום תקופת התחזית, תוך שימוש במחיר הון משוקלל המותאם לסיכון העסקי הכרוך בפעילות.
6. חישוב השווי ההוגן של הפעילות, באמצעות הוספת שווי הנכסים שאינם תפעוליים וכן ניכוי ההתחייבויות הפיננסיות מסך השווי הכלכלי.

5/5
סגירת תפריט